אלדרס - נכבדי זקני העם - הבית לבעלי הניסיון

האם הזדקנות חייבת להיות כרוכה בסבל?

מה הדרך להתמסר להזדקנות ואף להיתרם מהתבונה שמגיעה איתה?

איך נוכל להשתחרר מהסבל ולהיפתח לחוויית חיים מאושרת יותר?

מספר תובנות על גיל הבינה מנקודת מבט בודהיסטית מציעות תשובות מעוררות השראה לשאלות אלו.

 

תהליך ההזדקנות קורה לכולם, כל הזמן

ממרום מעמדנו בגיל הבינה, אנחנו מבינים שתהליך ההזדקנות למעשה מתרחש כל הזמן, ללא הרף, אפילו אצל צעירים שאינם מודעים לכך. למרות שמדובר בתהליך שלא פוסח על איש, קיים פחד מפני ההזדקנות והשלכותיה, וכמעט כולנו תוהים מה יקרה אם נאבד את יכולותינו המנטליות או הגופניות וניאלץ להיות סיעודיים.

אין ספק שתהליך ההזדקנות עשוי לטמון בחובו גם סבל, כפי שאמר הבודהה – מעגל הסמסרה, העובר דרך הלידה, ההזדקנות והמוות, מסתובב, ובמהלכו כל אחד, ילד או מבוגר, סובל מפעם לפעם.

 

הזדקנות כרוכה לעתים באובדן יכולות אך לא בהכרח בסבל

אובדן של יכולות פיזיות ומנטליות ושל תפקידים מקצועיים ומשפחתיים, ותלות במערכת הרפואית והסוציאלית ובגורמים נוספים, הם דוגמאות לתהליכים מאתגרים שעשויים להתרחש בגילאים מתקדמים, ועלולים להיות כרוכים בסבל.

מנקודת מבט בודהיסטית, אחת הדרכים להתמודד עם אתגרים היא לקבל אותם מתוך התמסרות, אך לא התמסרות פאסיבית, אלא כזאת שכוללת מחויבות אישית לכוונה, התפתחות וצמיחה אישית. בתוך כך, חשוב להבין שאף כאב או שינוי, מאתגר ככל שיהיה, לא גורם לסבל בפני עצמו. בידינו האפשרות לבחור לפרק את התפיסות שלנו שהן אלה שגורמות לאתגרים להיחוות כסבל.

 

האם אני זקנ.ה? – תפיסת העצמי כמקור לסבל

תפיסה מרכזית שעלולה לגרום לסבל רב, בכל גיל, היא תפיסת העצמי, או במילים אחרות, האני, ההגדרה העצמית. תפיסה זו מורכבת ממאפיינים שונים אותם אנו נוהגים לכרוך יחד לכדי הגדרה שמתארת את העצמי שלנו, ובה להיאחז. כך, אם תשאלו את עצמכם 'האם אני זקנ.ה?' – ייתכן והתשובה שתעלה בכם אינסטינקטיבית תהיה חיובית. אבל בה בעת תוכלו גם לשאול את עצמכם אם אתם ילדים או צעירים, ולהרגיש שהתשובה חיובית גם היא, מכיוון שכל חוויות העצמי האלה עדיין חיות בתוככם, לצד מאפיינים רבים נוספים, שרובם משתנים במעבר בין שלבי החיים השונים.

 

פירוק תפיסת העצמי וחווית החיים כאן ועכשיו

המציאות האמתית קורית תמיד כאן ועכשיו, כרצף של חוויות שהעצמי חווה, ללא הגדרה או תווית. דווקא בגיל הרביעי, כשכבר הספקנו לצבור ניסיון חיים רב, לעבור דרך עליות ומורדות רבים ולעמוד באתגרים לא פשוטים שאת חלקם צלחנו, יש לנו אפשרות לשחרר את הצורך בהגדרות ובתוויות. מיטיב ומשחרר להתמסר לחוויות שהחיים מזמנים בכל יום, בכל רגע, מבלי לגזור מהן הגדרות לגבי תפיסת העצמי, שמטבעה נוטה לעורר התנגדות ('מה פתאום? אני עדיין לא כל כך מבוגר.ת…') או היאחזות ('מן הראוי שיתייחסו אליי בכבוד בגילי'…).

 

בינה, תבונה ותובנות משחררות

ניתן לומר שהמונח גיל הבינה, במשמעותו הרחבה, לא מתייחס רק לחכמת החיים, אלא גם לתבונה ולתובנות הקיומיות שיכולות לנבוע ממנה. היכולת לשחרר את עצמנו לחוות בחופשיות את החיים והחיוניות מבלי להיות כבולים אליהן, היא אולי אחת התובנות יקרות הערך ביותר שניסיון חיים יכול להניב. בגיל הרביעי אנו יכולים לראות את עצמנו מעבר לצורך להוכיח את ערכנו לאחרים ואף לעצמנו, חופשיים מהתלות בהגדרות עצמיות כאלה ואחרות, בני חורין באמת – וזו, ללא ספק, בינה אנושית במיטבה.

 

גיל הבינה הוא הזדמנות לרתום את הניסיון וחכמת החיים שצברנו כדי לפרק תפיסות שמעוררות סבל, ולבחור בקשר ישיר ומאושר עם כל חוויה בחיים, בכל רגע. 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות

הצטרפו ותרמו מהידע שלכם