מהות בגיל הרביעי

 

כל כך הרבה דברים נאמרו ונכתבו על הסגולות לאריכות ימים – אבל יש גם מי שמעז לשאול לשם מה ומדוע בכלל לשאוף לתוחלת חיים ממושכת?

מהות החיים

מישל פולן, דמוגרף בלגי שפעל בשנות התשעים, טבע את המושג 'אזורים כחולים' שמתייחס לחמשת האזורים שתושביהם מאריכים ימים בממוצע יותר מיתר תושבי העולם. בשפתם של התושבים באחד מאותם אזורים, האי אוקינאווה שבדרום יפן, שגורה המילה 'איקיגאי' (Ikigai), המתארת חיים בעלי משמעות וערך. האוקינאווים לא מתייחסים לאיקיגאי שלהם, למשמעות חייהם, כאל ערך נתון או שווה לכולם – אלא פועלים באופן אקטיבי ומכוון למציאתה. הכוח שמעניק לכל אחד ואחת משמעות בחיים הוא כמובן אישי מאוד ומשתנה מאדם לאדם – אך אין ספק שתענוג להאריך ימים למען המשך מימושו של הערך אשר מעניק לחיינו את משמעותם, יהא אשר יהא.

 

משמעות בנתינה ובקבלה

יש לא מעט אנשים בגיל הרביעי שמוצאים את משמעות חייהם בהזדמנות להדריך, ללמד ולהעביר הלאה את חכמת החיים שצברו לילדיהם, נכדיהם או לצעירים אותם הם חונכים במסגרות משפחתיות, מקצועיות או חברתיות. כך הופך הידע שצברו למקור של סיפוק וגאווה כשהדורות הבאים מרחיבים את יכולותיהם וסיכוייהם לממש ולהגשים מטרות ויעדים משמעותיים שקרובים לליבם. במקביל לנתינה, מיטיב ומועיל מאוד לפתח גם את יכולת הקבלה, הפתיחות לקבל מאחרים מתוך הכרת תודה ואהבה בכל עת בה עולה הצורך בכך. למעשה, גם כשאנחנו מקבלים אנו נותנים – כך אנו מעניקים לזולת הזדמנות להתנסות בסיפוק ובאושר שטמונים בחוויית הנתינה, ולא שומרים אותה, כביכול, רק לעצמנו.

 

הגוף מזדקן אך הנשמה מתפתחת

אמנם תהליך ההזדקנות עשוי להיות כרוך בשחיקתן של חלק מהיכולות הגופניות, אך במקביל לכך ניתן לחוות התפתחות מתמדת ואף פריצות דרך מבחינה נפשית ורוחנית. היכולת לסלוח ולמחול על משקעי העבר, להשלים עם כישלונות ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו – יכולה להתפתח ולהתעצם כשמביטים על החיים ממרומי הגיל הרביעי. חכמת החיים, הניסיון והוותק יכולים לרכך נטיות שהסבו סבל בעבר, כמו לוחמנות או עיקשות, ולסייע לפיתוח חוסן נפשי אמתי וגמישות רבה יותר. תפיסת המציאות עשויה להיות אידאליסטית פחות ולפנות את מקומה לתובנה ריאלית יותר של המציאות, שמגיעה עם השלמה, נחת וביטחון עצמי מגובש יותר. אפילו שכחנות, אחד הסממנים שלפעמים באים עם הגיל, יכולה בהחלט להיות מנותבת ליכולת לשכוח את קשיי העבר ולהתמקד בהישגים, בזיכרונות הטובים ובהזדמנויות שהחיים מזמנים לנו.

 

שחרור מדאגות ומהתנגדויות

רבי אברהם אבן עזרא, משורר, הוגה ואיש אשכולות מתקופת תור הזהב בספרד, שאל את השאלה האלמותית: "העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מניין?" ואמנם הסיבות האפשריות לדאגה לא בהכרח מתמעטות עם הגיל, אך האפשרות להרפות ממנה עשויה בהחלט להתפתח לאורה של חכמת החיים. עם הניסיון והוותק שנצברים אפשר לראות שחלק הארי של הדאגות שלנו עוסקות בחרדה מפני דברים שלא יקרו לעולם ובחרטה על מה שכבר קרה ולא ניתן עוד לשנות. מתוך הפרספקטיבה הרחבה שנבנית בגיל הרביעי, רבים מוצאים שקל להם יותר להניח לדאגות ולהתמסר לחיים עצמם. זאת ועוד: במקום להשקיע מאמצים בשינוי ותיקון החולשות שלנו ושל אחרים, בגילאים מתקדמים אנחנו עשויים להתמקד בטיפוח היכולות והכישורים הייחודיים שלנו ושל יקירינו, מתוך קבלה פנימית עמוקה של עצמנו ושל אחרים ורצון כנה לחגוג את מה שיש לנו בחיים.

 

מציאתה של משמעות חיינו האישית מהווה אתגר ראוי ומפתח, שיכול להניב לנו כוח חיות פנימי מתוכו נפלא להאריך ימים ולהמשיך לחגוג את החיים בכל גיל.